PANETONNE עוגת חג המולד
כל מי שהיה באיטליה בתקופת "החגים" (עד הבפאנה ה-6 בינואר), וודאי ראה את האריזות המשונות הללו בחנויות וברשתות השיווק.
והנה קצת על הפנטונה (PANETONNE) העוגה הלאומית האיטלקית:
בחג המולד, האמריקאים נהנים מפאי דלעת, לאנגלים יש פאי שזיפים או פודינג חג מולד ולאיטלקים יש פנטונה (panettone).
הזכרת שמו של הלחם המילאנזי מעלה ריחות וטעמים של לימון, וניל ופירות מסוכרים. המאכל החגיגי הזה, ספק עוגה ספק לחם מקורו בימי הביניים כאשר בחג המולד אנשים היו מחליפים את הלחם הרגיל והפשוט במתכון עשיר יותר שאפילו תועד במאה ה-15 ע'י גורג' וולאגוסה, אחד מהמורים שעבדו עבור משפחת ספורזה במילאנו.
במהלך השנים נפוצו אגדות רבות באשר למקור של הפנטונה. אחת האגדות הנפוצות היא שאיש אצולה בשם אוגטו (Ughetto) התאהב בנערה בשם אדאלגיסה (Adalgisa) שהיתה הבת של אופה שמצב עסקיו היה בכי רע.
משפחתו של אוגטו לא אהבה את סיפור האהבה הזה ואסרה עליו להינשא לנערה. על מנת שיתאפשר לו לראות את אהובתו, התקבל אוגטו לעבודה במאפייה של אביה במסווה.
יום אחד, לאחר שמכר כמה מהבזים שלו, קנה אוגטו חמאה וסוכר והוסיף אותם לתערובת הלחם. הלחם המתוק של אוגטו ערב לחיכם של הלקוחות ובמהרה הצליחו עסקי האפייה והמאפייה עלתה שוב לגדולה. על מנת להמשיך ולמצוא חן בעיני אדאלגיסה, לפני חג המולד אוגטו הוסיף לבצק צימוקים וקליפות פירות מסוכרות. הפופולאריות של הלחם עלתה על כל מה שהמאפייה ידעה לפני וההצלחה היתה גדולה כל כך – עד כדי כך שמשפחתו סוף סןף הסכימה לנישואין בן בני הזוג המאוהבים.
כיכר פנטונה מסורתית היא עגולה בצורתה עם כיפה בחלק העליון. הכיכר תמיד תהיה גבוהה מאשר רוחבה, והתוך יהיה רך ואוורירי לעומת קליפה קשה ושחומה יותר.
גרסאות מודרניות קיימות גם עם שוקולד במקום פירות, למרות שהעוגות המסורתיות יהיו בטעם לימוני.
צורת האכילה של הפנטונה ניתנת לפרשנות אישית וכל אחד מעדיף אותה בצורה אחרת: יש כאלה שיאכלו אותה בבוקר עם כוס קפה, אחרים מעדיפים אותה אחרי הצהריים עם כוס מרסלה ויש כאלו שיאכלו אותה כקינוח מתוק לארוחה עם כוס יין מוסקט.
האגדה השנייה קשורה לשם עצמו שבאיטלקית פירושו הלחם הגדול או הלחם של טוני. מספרים שבמאה ה-15 בחצרו של הדוכס לודוביקו, במהלך חגיגות חג המולד, השף שרף את הקינוח. כאשר הורה בדוכס על הגשת הקינוח, השף התחיל להיות מתוח ולחוץ. כאשר הבחין בכך נער המטבח בשם טוני הוא ניגש לשף והסביר שהכין כיכר לחם מתוקה משאריות והציע לשף להגיש אותו במקום הקינוח שנשרף. הלחם היה הצלחה בקרב האורחים והדוכס קרא לשף לשבח אותו. השף שלא היה יכול לקבל את כל התשבחות סיפר מי באמת הכין את הלחם וכך זזכה הקינוח לשם "הלחם של טוני" או PANETTONE.
מקובל אצל האיטלקים להביא פנטונה כמתנה כאשר מתארחים בתקופת החגים. כך מאמצע נובמבר עמוסות החנויות באיטליה בערימות של פנטונה שארוז באריזת מתנה יפה מקושטת בסרט.
האגדה השלישית שנקשרה בכיכר לחם זו הוא סיפור פחות רומנטי וטוען שהלחם לא הומצא ע'י אוגטו אלא ע'י נזירה בשם אוגטה שרצתה לשמח את אחיותיה למנזר בחג המולד. הסיפור מספר על מנזר עני שאווירת חג המולד לא הצליחה לשמח את הנזירות העניות. יום אחד כאשר שירתה במטבח, הנזירה אוגטה החליטה לשמח את אחיותיה והוסיפה קליפות של פירות כתוספת מתוקה ללחם שנאפה אותו יום. בנוסך היא סימנה סימן צלב בבצק לפני האפייה. בזמן האפייה נפתחה כיפת הלחם בצורת צלב והפכה את הלחם לתוספת משמחת לחגיגת החג המשמימה של הנזירות.
צורת ההגשה המסורתית היא לחתוך את כיכר הפנטונה למשולשים כפי שפורסים עוגה. זה סימן למזל רע אם מורידים את הכיפה של כיכר הפנטונה או אם אוכלים אותה לבד.
בתיאבון !
