טיול מסתורי וקסום - Magical Mystery Tour

     לאחר הפשיטות האלימות על מנזרים בעיקר שהיו חסרי הגנה לאורך החופים של אנגליה, סקוטלנד, אירלנד וצרפת, החלו הוויקינגים לעלות המעלה הנהרות הגדולים בחיפוש אחרי שטחי התיישבות.   הכלי החשוב ביותר באמצעותו ביצעו הוויקינגים את מסעותיהם בים היה הספינה הוויקינגית. היו דגמים שונים של ספינות אך ככלל, כל הספינות אופיינו בגוף צר וארוך, שוקע נמוך שאפשר לספינה לשוט גם לאורך החופים במים רדודים ובמעלה הנהרות, ומשקל נמוך יחסית שאפשר את גרירתה היבשה והורדתה למים במקום אחר. החרטום והירכתיים היו זהים ולכן אפשר היה להפוך את כיוון השייט במהירות מבלי לבצע תמרון מסובך ואיטי במים. תורן יחיד נשא מפרש רוחבי אשר עזר לשייט מהיר יותר בעזרת רוחות האוקיאנוס. החשיבות העצומה של הספינות לבעליהן העניקה להן גם מימד דתי וטקסי. בתרבות הנורדית היה מקובל לקבור את בעל הספינה בתוכה על מנת שתישא אותם לעולם הבא. המת היה נקבר יחד עם רכושו ולעיתים קרובות אף עם העבדים שלו וחיות הבית האהובות. במקרים רבים, נשלחה הספינה לים ואז הוצתה. מבנה ספינה וויקינגית בכל אחת מהארצות שהזכרתי למעלה, השפעת הוויקינגים על החברה, בתי המלוכה וההתיישבו

     ברצוני להתחיל סדרה חדשה של פוסטים בבלוג שלי, סדרה שעוסקת בקבוצת אנשים שהייתה פעילה כ 270 שנים בצפון ומערב אירופה. למרות משך הזמן הקצר יחסית בהם היו פעילים, השפיעה קבוצת אנשים זו בצורה משמעותית על התפתחות ההיסטורית בארצות בהם פעלו. קבוצה זו ידועה לנו כיום בשם הכולל – ויקינגים. בתרבות הפופולרית של המאה ה – 20 השם ויקינגים נקשר בשמם של אנשי צפון אירופה (ארצות סקנדינביה של היום) שהטילו את אימתם על ארצות המערב ובעיקר צרפת ואנגליה. בדמיון המודרני הוויקינגים הם חבורת גברים גבוהים ושריריים, בעלי שיער בהיר שחובשים על ראשיהם קסדות עם קרניים. מבחינת תושבי האזורים שסבלו מנחת זרועם של הוויקינגים, אנשים אלה שהגיעו מארצות הצפון היו פורעי חוק פגאניים שפשטו על חופיהם מן הים בחודשי הקיץ, בזזו, רצחו, שדדו וחזרו חזרה לארצותיהם. Vikings (History Today) מקור השם "ויקינג" אינו ברור והדעות חלוקות לגביו. יש חוקרים שקושרים את השם מהמילה הנורדית העתיקה Víkingr שמשמעותה – האיש מהמפרץ. אחרים טוענים שהוויקינגים הגיעו ממפרץ VIK ששוכן לחופי אוסלו פיורד. Nordfjord, Norway (צילום עצמי) כך או כך,

 חשבתם שלאחר פירוק נסדר הטמפלרים והעברת נכסיו נסתם הגולל על מסדר הטמפלרים? סיפור קרב באנוקברן בסקוטלנד מראה שלא כך הוא. המסדר המשיך להתקיים עוד שנים רבות, תחת שם אחר אך לא תחת סמלים אחרים במדינה קטנה אחרת במערב הרחוק - פורטוגל.    למרות שהמיתוסים שצמחו סביב מסדר הטמפלרים קושרים אותם עם סקוטלנד, הרי הקשר של המסדר עם פורטוגל אינו ניתן לערעור. לאחר נפילת רוזנות אדסה (צפון סוריה של היום) בידי המוסלמים בשנת 1144, קרא העולם הנוצרי לצאת למסע צלב שני. הרוח החיה בתעמולה ובהכנות למסע זה היה ברנאר מקלרבו, אב המנזר שתמך בהקמת מסדרים צבאיים ואף כתב את הרגולה של מסדר הטמפלרים. מסע הצלב השני שיצא לדרך בשנת 1147 היה כישלון מבחינת כיבוש מחדש של אדסה. אך לראשונה, היה מערכת כוללת של מלחמות דת באירופה עצמה נגד שבטים פגאנים לחופי הים הבלטי בצפון אירופה, ומורים מוסלמים בחצי האי האיברי. צלבנים שעברו בחצי האי האיברי בדרכם לירושלים, הצטרפו לאפונסו הנריק ( ( 1109–1185 ,Afonso Henriques,     מלך פורטוגל הראשון במלחמתו לכיבוש מחדש של פורטוגל מידי המורים המוסלמים. ילק מכוחותיו של אלפונסו היו גם לוחמים שהשתייכו ל

  מה קרה עם הטמפלרים במהלך המשפטים ולאחר פירוק המסדר?         המסדר הטמפלרי היה ארגון בינלאומי גדול ועשיר ומנה, בשיאו, על פי הערכות, כ-5000 חברים. במהלך משפטי הטמפלרים הוצאו להורג חברים שכפרו בהאשמות נגדם, במיוחד בצרפת. הערכה אומרת שכ - 54 טמפלרים הוצאו להורג בצרפת. באנגליה מתו רק מפקד המסדר ועוזרו בכלא. בסקוטלנד לא הוצא אף אחד להורג וכך גם באירלנד. באיטליה, רוב חברי המסדר, אבירים ואחים אחרים ברחו עוד לפני מעצרם. [1] האם יש בסיס לטענה שניצולי משפטי הטמפלרים באירופה ברחו לאי הבריטי, לסקוטלנד בעיקר והשפיעו על אירועים חברתיים ופוליטיים שקרו באי במהלך המאה ה-14? שאלה נוספת שצריכה להישאל היא, האם הטמפלרים בתור מסדר לוחמים דתי שנלחם מלחמות קודש בכופרים ובאויבי הכנסייה, נלחמו גם בנוצרים אחרים באירופה? על שאלה זו עונה הלן ניקולסון – פרופסור להיסטוריה של ימי הביניים, ואומרת שכבר בסוף המאה ה-13, עוד לפני משפטי הטמפלרים ופירוק המסדר, השתתפו חבריו במאבקים של פלנדריה והעיר ברוז' נגד הצרפתים, ובמלחמות האנגלים באירלנד, וויילס וסקוטלנד. למרות הטענה האנגלית המקובלת כאילו הוולשים, האירים והסקוט

       לאחר פירוק המסדר הטמפלרי והוצאתם להורג על המוקד של המפקד העליון, ז'ק דה מולה, וגופרי משארני, החל עידן חדש בהיסטוריה של המסדר. ההיסטוריה הרשמית של המסדר הסתיימה, והחל עידן חדש, עידן של מיתוסים ואגדות. בספרו היסטוריה – מיתוס או מציאות? שואל אלעזר וינריב האם ההיסטוריה היא אמת שקרתה או אוסף של מיתוסים ואמיתות התלויים בהיסטוריון הכותב אותם. הוא מחלק מיתוסים לשלושה סוגים: [1] א.     מיתוס שהוא גרסה מעוותת של עובדות כפי שהן מופיעות בהיסטוריה מאומתת. ב.      מיתוס שנבנה כחלק מאתוס או נרטיב של ההווה (כמו במקרה של לאומיות שממציאה מיתוסים על ההיסטוריה של העם). ג.       מיתוס שהוא אמת היסטורית אבל מופיע בזיכרון המשותף בצורה שונה. המיתוסים והאגדות שנקשרו בשמם של הטמפלרים לא התבססו על זיכרון משותף או על עובדות היסטוריות, פשוט מכיוון שלא היו כאלה לאחר תום המשפט ופירוק המסדר. המיתוסים והאגדות התפתחו מתוך שאלות שנותרו פתוחות לאחר פירוק המסדר, שאלות שהיסטוריונים לא יכלו לתת עליהם מענה משום שלא נמצא חומר כתוב. השאלה הגדולה מכולן הייתה – מה עלה בגורל אוצר הטמפלרים? שאלות נוספות שלא הייתה עליהן