מסדר הטמפלרים - פוסט 4

 מה קרה עם הטמפלרים במהלך המשפטים ולאחר פירוק המסדר? 

     המסדר הטמפלרי היה ארגון בינלאומי גדול ועשיר ומנה, בשיאו, על פי הערכות, כ-5000 חברים. במהלך משפטי הטמפלרים הוצאו להורג חברים שכפרו בהאשמות נגדם, במיוחד בצרפת. הערכה אומרת שכ - 54 טמפלרים הוצאו להורג בצרפת. באנגליה מתו רק מפקד המסדר ועוזרו בכלא. בסקוטלנד לא הוצא אף אחד להורג וכך גם באירלנד. באיטליה, רוב חברי המסדר, אבירים ואחים אחרים ברחו עוד לפני מעצרם.[1] האם יש בסיס לטענה שניצולי משפטי הטמפלרים באירופה ברחו לאי הבריטי, לסקוטלנד בעיקר והשפיעו על אירועים חברתיים ופוליטיים שקרו באי במהלך המאה ה-14?

שאלה נוספת שצריכה להישאל היא, האם הטמפלרים בתור מסדר לוחמים דתי שנלחם מלחמות קודש בכופרים ובאויבי הכנסייה, נלחמו גם בנוצרים אחרים באירופה? על שאלה זו עונה הלן ניקולסון –פרופסור להיסטוריה של ימי הביניים, ואומרת שכבר בסוף המאה ה-13, עוד לפני משפטי הטמפלרים ופירוק המסדר, השתתפו חבריו במאבקים של פלנדריה והעיר ברוז' נגד הצרפתים, ובמלחמות האנגלים באירלנד, וויילס וסקוטלנד. למרות הטענה האנגלית המקובלת כאילו הוולשים, האירים והסקוטים הם ברברים שמסכנים את אנגליה, ולפיכך המלחמה בהם מוצדקת, נראה היה שהטמפלרים השתתפו בקרבות לא מתוך מניע דתי אלא מתוך קרבה למלך. במאמר המוקדש להשתתפות הטמפלרים וההוספיטלרים במלחמה בפלנדריה, כותב ברנרד שוט (Bernard Schotte) כי מעיון במסמכים מהארכיב של העיר ברוז' (Brugge) עולה, כי במערכה נגד הצרפתים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1302, השתתפו בין 15 ל – 20 טמפלרים ובין 20 ל – 30 אבירים מהמסדר ההוספיטלרי.[2] לאחר שהצבא הצרפתי נסוג, שילמה העיר ברוז' שכר ללוחמים בשירותה וכך עולה שהטמפלרים קיבלו בדים לבנים לגלימותיהם, וההוספיטלרים קיבלו בדים שחורים ממועצת העיר.[3] מפקד הטמפלרים בפלנדריה, שימש לאחר מכן יועץ לדוכס פלנדריה. עדויות אלו על מעורבות הטמפלרים בפלנדריה מחזקות את הטענה שבמקרים של מלחמות כנגד נוצרים, לא המניע הדתי הוא שהוביל את אנשי המסדרים הצבאיים להשתתפות בקרבות אלא קשרים אישיים של מפקדי האזורים או אבירים בודדים וקרבתם למנהיגי אחד הצדדים במלחמה.

סקוטלנד:

     בתחילת המאה ה - 14, סקוטלנד הייתה מקום בטוח לאנשים שנרדפו ע'י הכנסייה. המלך רוברט ה - 1 הידוע גם בכינויו רוברט דה ברוס (Robert I or Robert De Bruce 1274-1329 ) מלך בסקוטלנד מאז 1306. הוא הוחרם ע'י הכנסייה לאחר שהרג את המתחרה שלו לכתר הסקוטי ג'ון קומין ( John Comyn1269 - 1306) בכנסייה בעיר דמפריס (Dumfries). שישה שבועות לאחר מכן, בחודש מרץ 1306, הוכתר רוברט דה ברוס כמלך סקוטלנד למורת רוחו של מלך אנגליה אדוארד ה-1. כך החלה תקופה של התנגשויות בלתי פוסקות בין הצבא האנגלי לצבא הסקוטי בעיקר באזור הגבול. התנגשויות אלו הגיעו לשיאן בקרב באנוקברן (Bannockburn) שהתרחש במשך יומיים, 23 – 24 ביוני 1314, אז הצליחו כוחותיו של המלך הסקוטי להביס את הצבא האנגלי שהיה גדול הרבה יותר ומצויד במיטב כלי הנשק של התקופה. תוצאת הקרב הביאה לעצמאות סקוטלנד וניתוקה (לפחות הזמני) מ"חיבוק הדוב" של השכנה מדרום.

    Bannockburn Battlefield Visitor Center - Robert Bruce

בספרו  האבירים הטמפלרים בסקוטלנד, רוברט פרגוסון (Robert Ferguson) טוען שטמפלרים שברחו מאירופה הגיעו לסקוטלנד מכיוון ששם היו בטוחים. בסקוטלנד שלט מלך שהוחרם ע'י הכנסייה, מוסדות השלטון לא היו מבוססים עדיין ולא נערכו רישומים והיה קל להסתתר באזורי ההיילנדס המערביים של סקוטלנד, הרחק מזרועה הארוכה של הכנסייה. לגבי השתתפותם של אבירים טמפלרים בקרב באנוקברן, מודה פרגוסון שאין אפשרות לדעת אם אכן השתתפו טמפלרים בקרב, אבל עוד הוא אומר, שממאזן הכוחות ותוצאות הקרב, המסקנה המתבקשת היא שהם כן השתתפו בקרב כיחידה מיוחדת שרוברט דה ברוס הכניס לקרב רק בשלביו האחרונים.

קרב באנוקברן התרחש בימים 23 – 24 ביוני שנת 1314 ליד העיר סטירלינג (Stirling) שנמצאת במרכז הדרך בין אדינבורו לגלזגו. תיאור הקרב מתבסס על כמה מקורות מהתקופה. מהצד הסקוטי, המחקר מתבסס על הפואמה The Brus שכתב ג'ון ברבור (John Barbour 1320 - 1395 ) בשנות ה - 70 של המאה ה - 14, כ - 60 שנים לאחר הקרב עצמו. מהצד האנגלי המחקר מתבסס על כרוניקות מהתקופה.

למלך הסקוטי לא היה צבא קבוע ומאומן. לפני כל קרב היה עליו לגייס תומכים ולוחמים מקרב ראשי השבטים והאצילים. לרוב הם שלחו את אנשיהם  תמורת הבטחות לשטחי אדמה או כוח פוליטי בתמורה לתמיכתם בקרבות המלך.  הסקוטים היו חמושים בנשק קל של חרבות, קשתות, כידונים וגרזנים ללא גלימות מגן מלבד מגיני עץ. בפואמה שלו ברבור נוקב במספר של כ - 500 פרשים בצבאו של רוברט דה ברוס ערב הקרב. כנראה שהמספר האמיתי היה נמוך יותר. יחידת פרשים זו נכנסה לקרב רק לקראת סופו ב - 24 ליוני. תפקידם המקורי היה כשל פרשים קלים לדווח למלך על מיקום האויב. המקורות האנגלים מדווחים שכל הסקוטים נלחמו ברגל,  לכן המסקנה המתבקשת היא שהפרשים, שהיו מעטים ולא יכלו להילחם מול הפרשים האנגלים שהיו מצוידים בכלי נשק וסוסים כבדים, הצטרפו לחבריהם ונלחמו רגלי. ברבור טוען שהם פעלו נגד הקשתים האנגלים, דבר שמוטל בספק לנוכח מספרם המועט.  המספר המועט של הפרשים יכול להצביע על טמפלרים בודדים שהגיעו לסקוטלנד והצטרפו לצבאו של רוברט דה ברוס. זו גם הטענה של ניקולסון שקובעת, שמספר הטמפלרים שברחו מאנגליה לפני המעצרים היה מועט מאוד ולכן לא יכלו להשפיע על תוצאותיו של קרב באנוקברן.[4] היא לא מתייחסת לאפשרות שטמפלרים נוספים הגיעו מארצות אחרות באירופה, כמו איטליה למשל. חוקרים אחרים שוללים מכל וכל את האפשרות למעורבות של אבירים טמפלרים בקרב. טענתם היא, שהכוח שהופיע לקראת סוף הקרב על סוסים היה של אנשי שירות כטבחים, משרתים והולכים אחרי המחנה שבאו לאסוף את השלל שהשאיר אחריו הצבא האנגלי הנסוג. ושלא סביר שהטמפלרים ילחמו נגד צבאו של אדוארד ה – 2 לאחר הטיפול הסובלני שהעניק להם במהלך המשפטים. גם כאן יש התעלמות מכך שיתכן מאוד שהטמפלרים שהצטרפו למחנה הסקוטי, אם אכן היו כאלה, לא היו אנגלים אלא אבירים שברחו מאירופה ומצאו מחסה בסקוטלנד, ויתכן ונלחמו בעבור שכר או הטבה אחרת מצד המלך הסקוטי. ההנחה שההולכים אחרי המחנה ואנשי השירות היו בעלי סוסים, שעליהם לחמו רק האבירים גם היא נשמעת קצת מוזר. האם הצבא האנגלי החזק, שעלה מבחינה מספרית על הצבא הסקוטי, באמת היה בורח למראה אנשי שירות בלויים? נדמה  שהדיון על קרב באנוקברן  מעלה רגשות לאומיים. חוקרים אנגלים מתקשים להתמודד עם העובדה שהצבא הסקוטי ניצח את הצבא האנגלי למרות נחיתות בכל פרמטר אפשרי כמו מספר החיילים, כלי נשק, מפקדים מנוסים בשדה הקרב, קווי אספקה, והם מתחמקים מלתת הסבר חד משמעי לניצחון זה.

 Bannockburn Battlefield Visitor Center - Robert Bruce

כך או כך, האפשרות שאבירים טמפלרים השתתפו בקרב לצידו של רוברט דה ברוס לא נשללת ע'י היסטוריונים אחרים. הטענות שתומכות בהשתתפות הטמפלרים בקרב היו שהם הסירו את המדים המפורסמים ונטמעו בקרב הלוחמים הסקוטים.

לסיכום קרב באנוקברן, יש סבירות כלשהי, למרות שאין אפשרות להוכיח אותה, שאבירים טמפלרים שברחו מארצות שונות באירופה כמו צרפת, איטליה, גרמניה ואולי אפילו אנגליה, מצאו מחסה תחת חסותו של המלך רוברט ה – 1 שהיה מנודה ע'י הכנסייה. האבירים השילו מעליהם את גלימותיהם הלבנות, גזזו את זקניהם ונטמעו בקרב האוכלוסייה המקומית. יתכן והם השתתפו בקרב באנוקברן בתור יחידת פרשים קטנה שנכנסה לקרב לקראת סוף היום השני, הפתיעה את האנגלים ועזרה להכריע אותו לטובת הסקוטים.

Battle of Bannockburn

 

---

[1] Anne Gilmoure-Bryson, "Italian Templar Trials: Truth or Falsehood?",  Knighthoods of Christ (London,2007), p. 227

[2] Bernard Schotte, "Fighting the king of France: Templars and Hospitallers in the Flemish Rebellion of 1302", The Debate on the Trial of the Templars (1307–1314), (London 2010), p.51

[3] Schotte, 2010, p. 51

[4] Nicholson, H. J., 2009, p. 1004