משפטי הטמפלרים - פוסט 2

 הפוסט השני בסדרת הטמפלרים יספר את סיפור מעצרם ומשפטיהם של חברי המסדר ולבסוף פירוק המסדר והעברת נכסיו: 

בשנת 1307, ביום שישי, 13 באוקטובר עצרו כוחותיו של המלך פיליפ ה - 4 את הטמפלרים בצרפת כולל את מפקד המסדר ז'ק דה מולה ( Jacques de Molay מפקד המסדר בשנים  1292–1314). הטמפלרים הואשמו בעבירות של טוהר המידות וכפירה בדת הנוצרית.

Templar Tunnels, Acre, Israel

מלקולם ברבר שחקר את משפטי הטמפלרים מבקר את הטענה שהמסדר היה מסוגר, שמרני ולא חתר לשינויים על מנת להתחדש ולהתאים אותו לזמנים משתנים. הוא מבקר את החוקרים הקודמים לו בכך שאינם שואלים את עצמם, מדוע דווקא בנקודת הזמן הזו, האשימו את המסדר במינות, כפירה ומעשי הומוסקסואליות. הרי המסדר היה קיים כבר כ-200 שנים, בסיסו היה במזרח שם יכלו הטמפלרים להיות נתונים להשפעות זרות כבר למן ההתחלה, אבל רק בתחילת המאה ה - 14 בחרו השלטונות להתייחס אליהם ולהאשים אותם באישומים הקשים מכל. ברבר מראה שלמעשה המסדר היה נתון לשינויים והתחדשות. הוא לא זנח את האידיאל המקורי של הגנה על ארץ הקודש ולראייה הוא מציין את שיפוץ מבצר צפת בשנות ה - 60 של המאה ה - 13, את העובדה שכ – 65% מחברי המסדר היו צעירים מתחת לגיל 21 בעת קבלתם, ושז'ק דה מולה עסק בהכנת המסדר ללחימה מחודשת בארץ הקודש.

המסקנה של ברבר היא שהסיבה למשפט אינה בארגון עצמו. את הסיבות יש לחפש במניעים של המאשימים. שילוב של גורמים מקומיים הקשורים במלך פיליפ ובחצרו וכן גורמים חברתיים הביאו לכך שהאשמות נגד הטמפלרים הבשילו בתחילת המאה ה – 14. 

גורמים כמו הידלדלות האוצר המלכותי עקב מלחמות מרובות באראגון ונגד אדוארד ה- 1  מלך אנגליה, אדיקותו הקיצונית של פיליפ שנובעת מילדות קשה. פיליפ תואר כ"אדם קטנוני, צדקן ונוקשה, מוסרני ודקדקן, זועף, עיקש, תוקפני ונקמני, ומבוהל מההשלכות הנצחיות של מעשיו בהווה". בנוסף, בצרפת של אותה תקופה צמחה :חברה רודפת" שנבעה מעליית כוחם של המשכילים בחברה הצרפתית. חברת המשכילים המקורבים למלך ביצרו את מעמדם בשלטון הצרפתי בתחושת בלעדיות ועליונות נוצרית עם חוסר סובלנות כלפי זרים ומיעוטים כמו מוסלמים, יהודים, ונוצרים שחולים במחלות שונות ובעיקר צרעת והומוסקסואלים.[1]

Templars Trials

הטמפלרים באנגליה וסקוטלנד:

 עם תחילת החקירות של הטמפלרים בצרפת, שלח המלך פיליפ ה - 4 שליח לאנגליה ודרש מהמלך אדוארד ה - 2 לעצור את הטמפלרים. ב - 30 באוקטובר השיב לו אדוארד שאינו מאמין באשמתם של הטמפלרים. אדוארד ה - 2 הפך למלך כמה חודשים לפני כן ירש מאביו ממלכה שרויה בחובות כבדים, מעורבת במלחמה עם סקוטלנד מצפון ועם צרפת, וחוסר שקט בקרב האצולה המקומית שהחל להופיע על פני השטח. כחודשיים לאחר מכן, ב – 4 בדצמבר אף הגדיל אדוארד לעשות ושלח מכתב למלכי הממלכות בפורטוגל, קסטיליה, אראגון ונפולי התרעם על האשמות נגד המסדר והגן עליו. הוא ביקש מהמלכים שלא לעצור את הטמפלרים בארצם עד אשר יורשעו רשמית ע'י האפיפיור. מעמד הטמפלרים באנגליה היה איתן. הם היו מקורבים למלך וזכו ממנו להטבות מיוחדות כגון פטור מתשלום מיסים, פטור מתשלום מיסי מעבר, מכס ומיסים בירידים, יכלו להחרים בעלי חיים של אחרים שנמצאו בשטחם ויכלו לכרות עצים ללא אישורים מיוחדים. פטורים אלה כנראה לא היו ייחודיים לאנגליה. בכל רחבי אירופה נהנו הטמפלרים ממעמד מיוחד וניהלו יחסי אמון עם בתי המלוכה שהפקידו בידיהם את אוצרות הממלכות וקיבלו מהם הלוואות מיוחדות לניהול מלחמותיהם. באנגליה הם החזיקו במספר גדול של נחלות ואחוזות בכל המחוזות במדינה, כאשר מרכז המסדר התנהל בכנסיית הטמפל בלונדון.

לאחר קבלת הצו האפיפיורי בסוף שנת 1307 המורה על מעצר הטמפלרים (Pastoralis Praeeminentiae) השתכנע אדוארד לעצור את הטמפלרים באנגליה אך עדיין "גרר רגליים". לבסוף הוציא הוראה למנהלי המחוזות וכן לנציגי המלך באירלנד וסקוטלנד, לעצור את הטמפלרים, להכין רשימות מלאי של כל רכושם המסדרי והכנסייתי, ולהחזיק את הטמפלרים במשמורת בתנאים סבירים ולא מחמירים מידי. העובדה שמפקד המסדר באנגליה, וויליאם ממור (William of La More) נעצר ב – 9 בינואר 1308, שוחרר ונעצר שוב בסתיו באותה שנה יכולה להצביע על הססנותו וחוסר רצונו של אדוארד לעצור ולחקור את הטמפלרים, דבר אותו עשה לבסוף רק לאחר הגעתם של שני חוקרים כנסייתיים (אינקוויזיטורים) מצרפת,  בסתיו 1309. 

במהלך חקירות הטמפלרים, לא השתמשה מערכת המשפט באנגליה בעינויים שהוכרו ע'י האינקוויזיציה. החקירות התנהלו בלונדון, יורק ולינקולן בהשתתפות הבישופים המקומיים. במשך חודש, בין אוקטובר לנובמבר 1309, שני האינקוויזיטורים חקרו 43 טמפלרים. הם הואשמו ב-87 סעיפי אישום שונים שכללו את כל האישומים שהועלו כנגד הטמפלרים בצרפת. אף לא אחד מהטמפלרים האנגלים הודה בסעיפי האישום. כישלון החקירות באנגליה מדגיש את ההבדלים בין שתי המדינות: בצרפת, האינקוויזיציה נתפסה ככלי עונשין של השלטון ושופטי הכנסייה שיתפו פעולה בצורה מלאה עם האינטרסים של המלוכה. באנגליה לעומת זאת, המלכים הנורמנים פיתחו מערכת משפט חילונית שלא כללה את הכנסייה. לא היו ידועים משפטים על כפירה ולכן לא הוקמה מערכת אינקוויזיציה באנגליה. הטמפלרים באנגליה שנמצאו נשלחו למנזרים שונים ודמי מחייתם שולמו ע'י הכתר האנגלי מהכנסות מרכוש הטמפלרים שהוחרם ע'י המלך. רק המפקד העליון, וויליאם ממור מת במאסר במצודת הטאוור של לונדון.

בסקוטלנד נתפסו ונחקרו רק שני טמפלרים שברחו מאנגליה. גם הם הושמו במנזרים.

בסך הכל, 108 טמפלרים נחקרו באיים הבריטים (אנגליה, סקוטלנד ואירלנד). אף אחד מהם לא הודה בהאשמות המקוריות כגון כפירה בישו, עבודת אלילים ומעשי סדום.

Temple Church, London, UK

 פירוק מסדר הטמפלרים:

 האפיפיור קלמנט ה-5 פתח את הישיבה הראשונה של וועידת ויאן (Vienne) ביום שבת, 16 באוקטובר 1311. בוועידה השתתפו נציגי הכנסייה מכל העולם הנוצרי, מאירלנד במערב ועד ריגה במזרח. אף שכל המלכים של הממלכות הגדולות הוזמנו אף הם, אף אחד לא טרח להגיע מלבד פיליפ ה - 4, מלך צרפת שהופיע בויאן בזמן ההכרעה על גורל המסדר.

בחודשים שקדמו לוועידה, אסף האפיפיור את סיכומי המשפטים והראיות נגד הטמפלרים אותם התכוון להציג בפני באי הוועידה. מתוך סיכומים אלו רק סיכום המשפט באנגליה שרד: האשמות בדבר כפירה ומעשי סדום נסמכו על עדויות חיצוניות בלבד בעוד שכל הטמפלרים שנחקרו כפרו בהאשמות נגדם. בנוסף להצגת סיכומי המשפטים בפני הוועידה, הזמין האפיפיור את בעלי התפקידים הגבוהים להציג את עמדתם כלפי המסדר בכתב. שני המכתבים ששרדו מראים שהבישופים תמכו בפירוק המסדר מכוח סמכותו של האפיפיור, מכיוון שהאישומים והמשפטים נגדו גרמו נזק משמעותי לכוחה של הכנסייה ברחבי העולם הנוצרי ובעיני לא מאמינים.

 למרות עמדת חברי הוועידה, המשיך האפיפיור להתלבט לגבי גורל המסדר והזמין את הטמפלרים להופיע בויאן ולהגן על עצמם. ממכתב שכתב למלך פיליפ ה –  4 בתחילת דצמבר עולה שתשעה טמפלרים הופיעו בויאן וטענו שעוד 1500 או 2000 חברים התכנסו בקרבת העיר ליון הקרובה ומוכנים להגן עליהם.

ב- 20 במרץ 1312, הופיע המלך פיליפ ה – 4 בויאן מלווה בשני אחיו, שלושת ילדיו ובראש כוח צבאי גדול. יומיים לאחר מכן, כאשר המלך יושב לימינו, הכריז האפיפיור קלמנט ה – 5 על פירוק המסדר הטמפלרי למרות שלא גינה אותו באופן פומבי. ריימונד, בישוף וולנסיה, טען שההחלטה נגדה את "ההגיון ואת הצדק"[2] אך נראה שנוכחותו של מלך צרפת הכריעה את הדין.

גם החלטתו של האפיפיור להעביר את רכוש הטמפלרים לידי המסדר ההוספיטלרי זכתה להתנגדות גורפת בוועידת הכנסייה, אך למרות זאת כפה האפיפיור את החלטתו. גורלם של חברי המסדר היה חשוב פחות משאלת הרכוש. הוחלט כי מנהיגי המסדר ימתינו לגזר דינם מראשי הכנסייה וכי חברים נחותים יותר ישפטו ברמה המקומית. החפים מפשע קיבלו קצבת מחייה שנתית ויכלו להמשיך להתגורר בבתי הטמפלרים או במנזרים שונים.

משפטי הטמפלרים הסתיימו רשמית בשנת 1314. ב – 18 במרץ, ארבעת המפקדים העליונים שהוחזקו במשך כשבע שנים במעצר, הובאו בפני מועצת הכנסייה שהתכנסה בפריז. ז'ק דה מולה המפקד העליון וגופרואה משארני ( Geoffroi de Charney) מפקד נורמנדי כפרו בהאשמות נגדם וחזרו בהם מהודאתם הקודמת באישומים. עוד באותו יום הם הועלו על המוקד והוצאו להורג.

 Jacques de Molay burned at the stake, from a French 15th-century manuscript

בכך, תם פרק מפואר של תולדות מסעות הצלב, פרק שהחל בתחילת המאה ה – 12 בירושלים, עם הקמת המסדר הטמפלרי ע'י תשעה אבירים שנשבעו להגן על עולי הרגל ולהלחם עבור ממלכת ירושלים הצלבנית והסתיים כמאתיים שנים מאוחר יותר עם האשמת אנשי המסדר בכפירה, פירוק המסדר וחלוקת רכושו.

אך האם בזאת הסתיימה ההיסטוריה של המסדר הטמפלרי? האם אנשיו שנותרו בחיים באמת נעלמו וסיימו את חייהם במנזרים שונים? יש הטוענים שלא כך הוא.

עוד על הטמפלרים והמיתובים שנקשרו בשמם בפוסט הבא.  

 

 

---

[1] מלקולם ברבר, "עיון חוזר במשפט הטמפלרים", מסעי הצלב - מקראה מאמרים בעיברית, עמ' 153

[2] Barber, 2006, p. 267